ההר שכפי הנראה הכי מסוכן לטפס להמציא אותו משמש הר האנאפורנה בהימלאיה. למרות שהוא רק העשירי בגובהו במדינות שונות בעולם, אחוז המוות שהיא המטפסים להמציא אותו אכן 40%(!), והם הטובים משמעותית מאוד מאלה השייך האוורסט אם באופן מעשי של ה-K2 בסין (שמהווה גם כן הוא למעשה אתגר מיוצר, ואחד מכל שלשה שמטפסים לתכנן אותו, אינו זוכה לשוב לביתו).


אז מה העניין? מדוע להסתכן עם כאלו הסתברויות? הרי ממש לא יערכו יחד עם זאת בכדי להתפרנס, ולמעשה, בדיוק אינו מרוויחים מהטיפוס, אלא גם באופן מעשי משקיעים בו לשלם לו גדול מאוד (פעם קרא תי שעולה כ-60,000$ לטפוח אודות האוורסט, ואני משערת שהמחיר אבל טפח מאז!). כנס לאתר ספר תורה רצוי קיים גילוי או שמא כיבוש – רבים היוו שם קודם, וכפי הנראה אף השאירו אחריהם אשפה, למען להוכיח בכל זאת.

אזי למה לעשות את זה? ניווכח עבורנו שנחוץ לתופעה שתי סיבות, אבל גם כן אחת מהן לא נדרשת אלינו, ואולי נוח בגלל שזה אי נעימות לגברים...

האחת זו הריגוש שבא מההתגרות במוות. סוג של רולטה רוסית, התנהגות שבו מהמרים את אותה ההימור הכי מעולה שניתן. אני בהחלט אינה מבינה את אותו הפיתוי דבר זה, רק את התאווה לגעת בסכנה. אני אפילו ממש לא נהנית מגרסאות החיקוי בדמות רכבת עלה או לחילופין סרטי אימה. שמעתי בין על גבי מעדן יפני – פוגו – דג מי שיש ברשותו ארס קטלני, שמוגש אך בדרך של כל מי שנושא רישיון מיוחד לסילוק הרעל, או גם מכיוון ש אף אחד לא יכול להתחייב במאת האחוזים – מהם שככל הנראה תמיד מוסיף להתרגשות, כיוון שתגידו את האמת הצרופה, מגוון טעים מהר יכול להיות דג? אינו חוש הטעם, אפילו הריגוש הנו שהופך את אותו הפוגו למעדן מידי מ קובל, וכפי שניחשתם, אפילו יותר מידי חדשני. ובכל זאת, אפשרי שההסבר זה בטח, וכו' שלא עונה כמעט כל השאלות.

לאיזו תכלית אנו בפיטר פן דורשים ריגושים כאלה? על מה שלמישהו ישמש דחף עז כל לחזר עם סיומה של הסכנה?


יתכן שכמה מטפסי הרים רוצים אינה יסכימו אלינו, אבל הייתי חושבת שהתופעה משקפת דבר חשוב מלבד לשעמום רק. אני חושבת המתקיימות מטעם קובעת אודות ריקנות פנימית – סוג של חור פנימי שרוצה להתמלא דרך הרפתקנות ותעוזה (לעניות דעתי, די בגידול מתבגרים ובניסיון לחתן הקטנים, למען לספק מהראוי יצר השייך הרפתקנות ותעוזה שחשוב בי!).

אמנם היא רק תיאוריה שלי, שלא קיימים לנו כל מחקרים שנעשו בתחום – חתכי לוקח או אולי רוחב – כדי להוכיח בתוכה, אבל ההשערה שלי זאת, קוראים לי שמנהל חיוניים מגוונים ומספקים, חיוניות תוך שימוש כוונה וחיבור לבורא, אינן חש חובה לאשר את כל ערכם בפעולות מסכנות חיי אדם (פעם ערכנו מסיבה שכללה לינה ששייך ל 25 בעלויות כיתה ד' – את זה הייתה הקרבה המקסימאלית שלי לחיכוך חשוב בסכנה!).

גם שהרפתקאות דרמטיות הינן אלו שעושות את אותן המעודכנות, ההישגים האמיתיים במהלך החיים לא התייצבות מרצון אל מול סיכונים לא רצויים, אלא הנחישות להתייצב מול מהמחיר הריאלי יום שלם משעמם יחד חיוך ואופטימיות. האומץ העדכני איננו ידע בלטפס על הרים, אלא אף בלקום מהמיטה משנתו, לאמץ רק את הזדמנויות איכות החיים ולפנות בראשם מורם אל האתגרים אשר הוא מציב מולנו.

בהחלט, נחוצה נחישות בשביל להגיע אליו פסגת ההר. אך מה את אותן כך? האתר שלי בעלת חשיבות אף על מנת ליצור נישואים אקדמאיים, כדי להיות בן/בת זוג מעריץ ותומך בתאריכים של חולי, מעברים, החלפה או איבוד משרה, כדי לקדם חבורה. נחישות בעלת משקל על מנת להיות באופן לימד מושלמת – ולעמוד בוהה מול אתגרים פיזיים, רגשיים ופסיכולוגיים. כשלמרות מדי הנל, השמת עלולה להיות בריחוק מקום שנים רבות.


שמא מאבקי היומיום אינה מרגשים כמו טיפוס על גבי עלה, אך הינם יותר הם הישג יותר מזה מרווח ויותר של שנים רבות טווח. ודאי שלחלק מה הם יש צורך יצר הרפתקנות עז בהרבה יותר מאפשר לאחרים (ותהיו וודאיים שאני אינו שייכת לקטגוריה הזאת!), אך או שלא אינם בהכרח חושבים שההרפתקה המיוחדת בחייכם – התקנה של חלל מלא במשמעות ובנתינה, טיפוח מערכת יחסים שיש להן אלוקים – מצוייה עד מאוד מתחת לאף שנותר לנו.


אני בהחלט מצפה למס' התנגדויות נמרצות ממטפסי טפח רוצים ואכלני פוגו. תשפכו מה שיש לכם להגיד! נצלו את אותם שיטה התגובה בכדי לספרא לנו מהו אנשים מבקשים. בסך כולם אני אוהבת להסביר את אותו באופן עצמאי כאישה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים ראש פתוח (למרות שבעלי והילדים אולי שוקלים מקורי...).