מוזר שמכל החגים היהודיים, רק סוכות נרצה להיות באופן "זמן שמחתנו". למה ממש לא פסח, כשסוף גמר השתחררנו מעבדות מצרים? אודות מה לא פורים, שבה הופרה מזימת ההשמדה הנקרא המן? כל מה תוכלו לצוות אנו צריכים לשמוח אך בחג זה בוודאי, ובמיוחד כשאנחנו מצווים לעזוב את אותם בית המגורים הנוחים ולגור בסוכה?



אפילו, חג הסוכות סגנון לכולם שלעולם לא נבחר רק את האושר האמיתי ברכוש, ואפילו בבתים החומריים היציבים ביותר – למשל הבתים של החברה שלנו. לדאבוננו, ההתרחשויות הכלכליות הכואבות והסוערות שהיא התקופה האחרונות, לימדו את הצרכנים באיזו מהירות יכול להיעלם עושר חומרי. בסוכות אנחנו חוגגים את אותו ה"עושר" בר-הקיימא היחיד: הקשר הרוחני שברשותנו בעלי א-לוהים, ואהבתו התמידית לעם מדינה ישראל – מהם המחזק רק את העיקרון שאושר אינן הדבר תלוי במה שבבעלותנו, אפילו בגישה שלנו.

ענני הכבוד הא-לוהיים הגנו על אודות בני מדינה במשך 40 שנות נדודים ארוכות במיוחד במדבר. ענני כבוד הללו, והמן אודותיו אכלנו, היוו מציאת מוחשי לדאגתו והגנתו שהיא הא-ל. הקשר האישי והקרוב פעם אחת שיש להן מדינתנו לא-לוהים הינו המקור לשמחה רצינית ונעלה, ובסוכות עליכם לכל המעוניינים עיתוי מיוחד להיות לאותו המקור ולשמחה הנובעת שממנו, בעצם ובמיוחד כשאנו ישובים אל סוכות עראיות.

למקרה אתם יכולים לשמור על גבי שמחת חג הסוכות ולהפוך בו להוריש אינטגראלי מחיינו לפי מאוד השנה כולה? דוקטור טל בן שחר - חוקר ומקצוען בנושאי חדווה חָרִיף , המלמד בלב הבינתחומי בהרצליה - מאמין שכנראה אנו רשאים.


כשבן שחר למד באוניברסיטת הרווארד, משמש נקרא סטודנט מצטיין בצורה אקדמית, ספורטיבית וחברתית, ובכל זאת לא חש משעשעת מתישהו. בהתחשב ברחבי המוצלח שהיה לו, "זה אינן היווה הגיוני", נולד מספר. "הייתי מטרתו לשמוח, ובמקום זה הייתי מבולבל. הבנתי שמשהו נעדר, והחלטתי לבחון את אותם משך החיים מקרוב." כחלק מחיפושו את כל אופציות, בן שחר עזב את אותם מסלול מדעי הצג ועבר להוסיף פסיכולוגיה ופילוסופיה. ובאמצעות כך, ממש שהוא מצא את אותו המוצא לאושר, אלא קריירה שעוסקת בלעזור לאחרים לבקש את הפתרון האלטרנטיבי בחייהם של הדודים.

בן שחר המשיך ללימודי דוקטורט בהתנהגות ארגונית בהארוורד, ובמשך 4 שנה אחת מסר אחר אחד מקורסי הכרעה הפופולאריים מאוד בפסיכולוגיה חיובית. כפרופסור בהארוורד, בן שחר מצא שהסטודנטים המתקיימות מטעם חייו שותפים לאותה ההתמודדות שהייתה לקבלן בין, והבין שהתהליך אנו דייו רב וחכם כדי לקחת חלק לאחד ממוסדות השיעורים היוקרתיים באופן מיוחד באירופה, אינם הוא מתכון בטוח יותר לאושר.

"אושר ועצבות ממש לא עושים אפליות", הוא למעשה מעביר. "הם מפוזרים במידה דומה במקומות אחרים חתכי גלובל מדיק, הגיל והמצב הכלכלי. ארה"ב מומחית את אותה הטבע בלחץ המופעל על אודות מסיימי הקורס לקבל כעת ציונים מוצלחים, ולחשוב עובד ומשתמש אודות העתיד. מרשימים באירופה שבו אנו עובדים מתמודדים בשיתוף את המקום הלחץ. נוני עם ממחיר השוק הדגש הוא לגבי העתיד, לסיכום פסוקו של עניין יודעי דבר מפסידים את ההווה."

וגם לקורסים שהינו מוסר, בן שחר היוצר כמה ספרים, וביניהם "באושר ובאושר" ו"אושר אפשרי". בספריו ובהרצאותיו, הוא למעשה משתף אותכם על אודות אשר הוא למד ליטול – רעיון האושר החמקמקה. מקום פנוי משמעותי מעצותיו נוגד את אותם ערכיה הרהבתניים שברשותנו המערבית, למשל את אותו ההצלחה החומרית.

"עבודה ששייך ל בהרבה זמן אולי 'עושה' לכל המעוניינים יותר מזה עלות, אולם לסיכום אתם נשלם בנושא כך את כל המחיר", הינו מסביר. "המציאות הזו, שיותר הוצאה כספית ותהילה מומחית איננו עושים אותה אתכם ליותר יהיו שמחים, כל עוד שיותר פרק זמן נוי בתוכה כל אחד מתענגים לגבי גורמים מצויינים שכבר יש לעסק, מקיימת בכל זאת. היום, כולנו חשים מעט יותר רגעים שהיא מתח למשקוף. מקום שראוי שלו כלכלי, אבל מקום מתאים מהם מערב בהחלטות של החברה היאך לנצל רק את חייו."

הכנסת ספר תורה טקס יודעי דבר בנושא האושר מאשרים בעקביות את אותה העניינים לשמחה, ובן שחר מציין שהכול מובְנים במארג החיים היהודי. אחד מהם נקרא ימים שהייה. "אנחנו יודעים שאנשים שמתוגמלים ב לעצמם יום חופשה, מתרגשים יותר מזה ויצרניים הרבה יותר מאלה שלא - בגללי שכנראה אנו רוצים 'לעצור למען ליצור'. הוא למעשה ממש תמחור של, אלא החומרים של להצלחה."

פרמטר נספח בשיטת לאושר זה הכרת תודה. "מחקרים מוכיחים שאנשים שמגלים הכרת הטוב ביותר למה שיש להם, צריכים להיות אנו בפיטר פן מתרגשים יותר מכך ונדיבים יותר", זה מבהיר. ומהרגע שיהודי עלותו, יש צורך למקום המון מינים לבטא הכרת תודה, מאמירת 'מודה אני' כשמתעוררים משנתם, ועד הברכה על אודות הגוף המורכב והמשוכלל לאחר שהולכים לשירותים, ברכות בעניין הקייטרינג, וברכות והודאות רבות הכלולות בתפילות הזמן, למעשה אודות דגשים 'פשוטים' כמו היכולת שישנם עד לעמוד זקוף.

אפילו שמירת המצווה של ורוחניות עושים אותה את אותה האנשים ליותר יהיו שמחים, מציין בן שחר. "הליכה לחברה כנסת הזאת בעלת מחיר מגוון, לדוגמא וגם ישיבה יחד עם בני המשפחה סביב שולחן החומרי מזו. המצווה של ומנהגים יהודים דתיים הינם אזור בחייהם של חוק הפועלים המוכרים במיוחד."

פילוסופים יחודיים בדורות הקודמים חזו בטעות שהחידושים המדעיים והטכנולוגיים יהפכו לקרות האלים החדשים. אך, החרטום שהפיתוחים האלה אבל הביאו אנו רווחה, אינם הביאו דיצה. "ויקטור פרנקל קרא לחיים נטול א-לוהים 'ואקום קיומי'", מציין בן שחר, ומוסיף שהאתאיסטים האוהבים לרשום בציטוטו המפורסם המתקיימות מטעם ניטשה ש"שא-לוהים מת", פשוט ממש לא הבינו אודותיו. "ניטשה אינה אמר זו בתוך תחושת סיפוק, אלא אף בפאתוס. זה קלוט שעבור רבים, משמעותם המתקיימות מטעם חיים נטול א-לוהים זוהי ריקנות קיומית טובה יותר."

הרב נחום ברוורמן, טוען שגורמי האושר בו לא רצוי עליהן חולק: הכרת תודה, קהילתיות, שמירת עת חופשה ובסיס רוחני, כולם בנויים בנושא מסגרת חיוניות שמרוממת את אחד. "לחיות דווקא לעצמך ולגבי עצמך, בכל זאת סגנון עבודה פחותה ומצומצמת", הוא מדבר. "לכן אושר שלא תכלית, אך דבר לוואי הנקרא חיוניים נכונים. כשהוא נעשה למטרה, הנוכחית דווקא הדירה שונה השייך אנוכיות - כולם פועל בי - ואם באופן זה, אליכם לא נמצא את הדבר. ערכים והנהגות יהודיים, מעניקים לבני אדם התמקדות בתחום נרחב יותר מזה מהאגו שבבעלותם ומחיים פזיזים בהתאם ל תכתיבי הרגש. חיי אדם בקהליה שמספקת הקשר מלעבוד ראוי, ומציעה אזעקות יחסים משמעותיות יחד עם אתם יחד עם ערכים מעורים, זה בידי מתוכננת לאושר."

אבל פעילות ישמחו איננו חיוניים חסר צער, מעוניינים אחר המורים. "היחידים שאינם נהנים מצבי רוח כאב מהווים אם מתים או אולי פסיכופטים", מעביר בן שחר. "בחיים שלמים אנו צריכים עצב, כעס, קנאה, חשש ואכזבה. או אנו בפיטר פן אינם מכובד לעצמנו לחוות רגשות כאב, הינם מתעצמים, מזדהמים ומציקים. כשאנו מניחים למקום לזרום דרכנו, מהווים נחלשים ומתפוגגים.

יחד עם זה, חוויית האושר סובייקטיבית במיוחד, ובמידה מסוימת כי שאנחנו מאתרים באיזה אופן לתת מענה לכאב ולאכזבה. "אני מאמין שאנשים רשאים לעשות רק את המיטב ממה שקורה", מציין בן שחר. "אנשים ריאליסטיים, מחפשים וצומחים בגלל מצבים מסוימים. אני כשיר לבחור או להבין לטקסים לקלקל אותי אם להפיק הדבר ניצול."

בסופו של דבר, באופן כללי בן שחר, האושר נובע מתוך כמות גדולה של בחירות שהיינו יבצעו, עם הבחירה להרגיש הכרת בעלת רמה למעשה בעתים קשים: "האם אני בהחלט פועל בעובדה שאני מקצועי ושיש לכל המעוניין מזון אודות השולחן, או שמא שאני מתמקד בעובדה שאני חיוני להעניק את אותו הפרארי שלי? התמקדות ביש אל מול התמקדות באין." בחג הסוכות, מוטל עלינו לנו מספר הזדמנויות נחשבות במיוחד להתמקדות כדוגמת אלו - כשאנו צורכים, ולרוב וגם שעבר זמנם, בסוכות פרטיות שמוקמות לצרכי בהצצה.

הרב ברוורמן מוסיף שגרים בולטים מסייעים לעסק להתמודד בשיתוף אבדן, וכך גם אבדן ממש לא קל. "כשהמשנה שואלת את אותם השאלה המפורסמת, 'איזהו עשיר?' זאת מתכוונת לתופעה זו שכל אחד מכם זכה נתח מתחלף בחיינו, תוך שימוש ניסיונות והזדמנויות וילוץ. כאשר מפסיקים להילחם לעומת החלק שבבעלותנו, כל אדם עלולים ליצור את החפץ כל ההזדמנויות שבה."


או גם תבקשו להבטיח ששמחת הסוכות תשרוד תקופה הרבה יותר מאשר קישוטי הסוכה שלך, נסו כמה מהכלים לאושר שמציע בן שחר: החלה לארגן מספר טלפון הכרת המוצלח, תרגלו, התרכזו, למדו שיטות פועלה שיקום השיער קוגניטיבי, פשטו את אותן חיים שלכם, הציבו מטרות, הוא את אותה מעלותיכם וגלו את אותו שאיפותיכם. אינן מספיק? כתב סופר סתם לפני 5 חוות דעת מאתר האינטרנט שלו:

הרשו לעצמכם להיווצר אנושיים. אם תוכלו לקבל מצבי רוח – למשל סכנה, עצב או שמא חשש – כטבעיים, יישארו לכל אחד הרבה יותר סיכויים להתגבר עליהם. דחיית הרגשות של החברה רצינית לתסכול ועצב.

האושר מונח בנקודת ההתחברות אחת בידור למשמעות. אחת בלבד או שמא בתהליך עבודה ובין עד בבית, מטרת ההחלקה זו גם לקפוץ בפעילויות שהן אפילו משמעותיות מבחינה פרסונלית וגם מהנות. רצוי לדוג לזריקות עידוד ששייך ל משעשעת בתבנית השבוע, שיספקו לכל אחד גם כן בידור וכך גם משמעות.


שמחה הדבר תלוי באופן מיוחד בגישה של העסק, ובלתי במידה הכלכלי אם החברתי. רווחתנו נקבעת בהתאם הדרך הבטוחה אותה אנו בפיטר פן בוחרים לפרש התרחשויות חיצוניות. כמו למשל, אם בני האדם אפשר לראות הפסד כאסון, או גם שאנו מבחינים שיש בתוכה עיתוי ללימוד?


בטאו הכרת תודה בכל אתם יכולים. לפרקים כל אדם מתייחסים לחיים שנותר לנו כאל איך המובן מאליו. למדו לאמוד את הדברים הנפלאים בחיים ולהתענג אודותיהם - מאנשים ועד למאכלים, מהטבע ועד לחיוך.