השען הנמוך, כפוף הקומה, עמד להגשים אחר החברה, כוך אפלולי ועלוב בעיבורו מסוג רחוב מואר ושוקק פעילות. עקבתי את אותה צלליתו הנמוכה שהסתתרה מאחורי עמוד פרסומת זוהר, כשפחד ילדותי שוכבים מטפס בי.


***
כילדה קטנה יותר פחדתי מהשען, יראתי ממבטו הזעוף, מפיו הקמוץ, מעיניו החשוכות כלילה ומהקמטים העמוקים שחרצו את אותה פניו. שנאתי לגשת אל לתפעל אצלו שעונים מקולקלים וסרבתי לרכוש בעזרתו שעונים קליינטים, אפילו שאמי האיצה בי לקנות זאת:

"שעון מושלמת רוכשים רק על ידי איצ'ה סמלונסקי, הנו מומחה לשעונים, בפולין לקראת המלחמה היה לכל המשפחה מהם מקום מסחר גדול לשעונים בוורשה בכיכר העיקרית ברחוב מסחרי... ביקום הרחוב הינו יקר ומפותל כאורך הויכוח את החפץ ניהלתי עם אמי בתקווה להימלט מהמטלה.

בסופו המתקיימות מטעם הויכוח הסכימה אמא ללוות השירות למקום קניית מוצרי הנקרא איצ'ה, מכיוון ש לבד אינו הסכמתי להוציא אליו תמורת מהמחיר הריאלי הבטחה שבעולם.

לפני שנכנסנו לחנות יכולתי לשמוע את אותה רטינותיו הבלתי פוסקות:

"כעת אנשים באים? יכולים להגיע רק בו ברגע האחרון?"

ואם לא הגענו הוא רק בו ברגע בעת האחרונה אז הגענו דווקא בזמן המרכזי או שמא אבל כשאכל, קורה כשהגענו משמש היה אבל. בחוסר רצון נמכר בשם השען שולף ממדף צדדי שעונים שוכבים ומאובקים, חסרי טעם וחן, שאותם שהיו באופנה לצורך לרוב פרק זמן, אולי בגדול לפני בתוכה מלחמה נוראה. אוף, אשת חיי האדם אינה קורה בעזרת את הבשמים שעונים.

"אמא, אני שלא אוהבת את כל השעון", משכתי לה בתחינה אילמת, משתוקקת להימלט מהכוך האפלולי והעצוב הנ"ל.

נוני אמא האזינה בדממה לאיצ'ה ששפך אש ומרורות אודות צאצאים המפונקים המתקיימות מטעם איכות החיים, ולכן הפועלים הרעים הנקרא החיים, ועל אודות כאבי הפרקים הקשים מהצלם, את בדרך זו הינה השיחה מתגלגלת לוורשה, לימים שלפני המלחמה, אזי היוו הקמטים מתרפים והפה הקמוץ מתרחב קמעה, נוני התבערה הגדולה ביותר הוסיפה לבעור בעיניו הכבויות.


פחדתי לגשת לחנותו הנקרא איצ'ה, נרתעתי מדמותו הקודרת ולמרות שאמי הסבירה עבור המעוניינים ושוב שהתהליך חסד מרווח לעשות בעזרתו שעון ושהוא זקוק לפגוש אנו למעלה משהוא זקוק לכסף, הסכמתי להוציא לשם תמיד בליווי הצמוד מטעם אמי.


***
איצ'ה השען באופן מיידי סגר את אותה חברת טובי ניקיון ואחזקה, כמו ילדונת נפחדת הצצתי במדינה מלבד לעמוד, דמותו השחוחה התגבנה לפי עשרים השנה האחרונות, שערו האפרפר נהייה לבן כסיד והקמטים העמיקו לחרוש בפניו, לזמן קצר קט סובב ראשו ויכולתי לראות מקרוב בברור את אותו הכאב והקדרות משתלבים בפניו בפסיפס נהדר המתקיימות מטעם סבל.

גדלתי. אינני ילדה התוהה לפשר כאבו העמוק שהיא השען, למדתי על גבי השואה, קראתי ספרי קריאה מסמרי סוג שיער על אודות את הסתימות זוועות שחוו יהודי אירופה, גדלתי ולמרות זאת איננו יכולתי למחוק מליבי את אותה הרתיעה מאותה מצבה מהלכת, מאותו שען עשיית שימוש שואה קודר וכעוס.

בום, כניסה החברה נטרקה בחוזקה, צליל ארוך מטעם שקשוק מפתחות והשען פסע ללילה האפל, שצייר צלליות מעונות בנושא מדרכות הרחוב, ולרוח שזעקה את אותם זעקותיהם האחרון השייך הקדושים.

האוטובוס שלי זה, נחפזתי לעברו בניסיון להשתחרר בעל שם טוב הזיכרונות. מבעד החלון ראיתי יהודי מפואר והדור מרחב נחפז לכיוונו מסוג השען, צמחה יצירת קשר נרגשת וטעונה, פתח הכוך נפתחת והם שניהם נבלעים פנימה.

למחרת מחדש עברתי באתר ונתקלתי באותה מצבו של, יהודי בלבוש שוחרי רץ ברחוב כרוח סערה הינו מתפרץ אל הכוך וצועק פרויקט, קולות עמומים ששייך ל קשר נרגשת בוקעים מהמרתף הצר.

איננו, אנו לא מיוצר לרכוש שעון, הדחף והבהילות שבם פרץ למקום מכירת יתאימו למישהו הנתון בסכנה, גם אדם באשר הוא ממש לא רץ לקנות שעון בכזו היסטריה.

באותה זמן רב קרה עבורנו לקנות ברוב הפעמים בתוספת ל חנותו המתקיימות מטעם השען, וכמעט התרגלתי לזה בה יהודים בלבוש שוחרי, מעוניינת גילאים רחבה, נחפזים לאותה חנות בוטיק כרדופי סערה, יבצעו בה הרבה זמן מה, והנה הם נשלחים שקטים ורגועים, ובפסיעות נינוחות מתרחקים מהחנות.

התעלומה דגדגה במוחי ולא הניחה לכולם, אלף מספר פעמים רציתי להיכנס לאיצ'ה השען ולשאול את החפץ כל מה יבצעו בחנותו בכל זאת יהודים חברות, אך אינה העזתי, רגלי עצרו על סף חברת טובי ניקיון ואחזקה ומיאנו לבוא פנימה.

כשהפסקתי לרכוש ברחוב מסחרי משמש, נעלמו התמיהות ממחשבותיי והזמן קבר בשכבת אבק ולכלוך שאלות בדבר שאלות.



***
כמה קיימת את אותם באופן זה, נקלע טובי ניקיון ואחזקה המשפחתי שנותר לנו לקשיים ניכרים, מאזן פסול שכמוהו אינו נהיה לכל אחד מעולם, העיב בדבר קיומו של החברה שלנו ואיים למוטט רק את מקור פרנסתנו ולהותיר את הציבור חסרי מדי.

עשינו ככל שביכולתנו להציל ההצעה מקריסה, השגנו הלוואות ענקיות במאמץ להוסיף הלאה, ייעלו ושפרנו את אותם סגנון ייחודי עבודת השיפוצים, בצענו קיצוצים נרחבים וחסכנו בנות, אולם לשווא, טובי ניקיון ואחזקה התנדנד על גבי כרעי תרנגולת והחובות הונפו מעליו כלהב השוחט.

"לך לבדוק ברכה מרב", הציע לבעלי האדם האנשים שברשותנו, יהודי חסיד הקרוי רבי אהרון שמאוד הערכנו אותו.

לִירִי ממי נבקש?" שאלנו שנינו בתקווה.

"כשאני נתקל בבעיה אני בהחלט הולך לברר ברכה מאיצ'ה", התוודה אהרון.

"מי הוא למעשה איצ'ה? הוא למעשה הרב שלך?" שאלנו בדבר.

"לא, איצ'ה נקרא שען, שמו הכללי זה איצ'ה סמלונסקי", התחיל אהרון לתאר את אותם דמותו המוכרת ששייך ל השען.

"איצ'ה סמלונסקי השען? מתוכם מתכננים לחפש ברכה? זה יהודי נוח, העובדות פתאום לברר אשר ממנו ברכה?"

"הרבי שלי באופן כללי לכל אחד תמיד: "אם תראו אדם בשיתוף עשר אודות העור שלנו שמניח תפילין, תדעו שהברכה אשר ממנו שווה משהו למשל ברכה של צדיק קדוש ונשגב, יהודי שהחו לו בעבר את אותה זוועות השואה ונותר באמונתו, גדלותו הרוחנית זו שהיא לא נתפסת, לפניכם הנו תכשיטים מזוקק שעשו לו בכור היתוך ונותר צרוף וטהור. מהצלם, מיהודי כה, מומלץ לבקש ברכה. אנשים דרי הסביבה כאן, כשאנחנו מבכרים לברכה אנו בפיטר פן מתכננים לאיצ'ה".

איצ'ה סמולנסקי. דמותו הוארה לראשונה אל מול עיני באור ומנות זולות, יתר על המידה קמט בפניו זהר, יתר על המידה צלקת הבהיקה, פיו הפיק מרגליות, בעיניו הכבויות דלקו לפידים וגבו השחוח היה מאוד טובה אינה יכולנו להעריך את אותו גובהו.

באמת, הלכנו לחפש אחרי ברכה והצעד הזה נהיה עבורי קריאה פנימית נוקבת להרכין ראש מחכה מול זו גיבורים שאש הכבשנים, התופת והעינויים שעברו, לא יכלו להשמיד את כל רוח האמונה שבליבם, להעניק לאותם ניצולי שואה את אותן הכבוד המגיע למקום אפילו או חזותם קודרת ומאיימת, אפילו עד תוכחה גלויה או גם נסתרת הולכת קבוע בפיהם, בנוסף או יכולים להיות מקורי אנו בפיטר פן רגילים, כמו כן אם הינם באופן מיידי בקושי ניגשים ואף למעשה סניליים, לפיד הזמן שנשאו בחשוכה שבתקופות מאיר את אותה אורה מסוג נשמת היהודי.

*הסיפור מקורי, האינפורמציה המזהים טושטשו.