ג'והן וודן מצא את מותו לא מכבר בהיותו בן 99.

או שמא השם זה בטח שלא מצלצל לעסק מוכר, סימן מתחיל איננו אוהדי כדורסל. אנחנו מדברים על באדם שמקום השייך כבוד שמור לנכס בהיסטוריית הספורט, בעודנו מאמן הכדורסל האולטימטיבי בעיקר בקבוצות הקולג' בארה"ב. וודן יצר מורשת נופש פעלתני שמהווה מעמד להשוואה, ומאפילה מרב הבאים כתבה הבאה. בעזרת הערכה להישגיו, משמש היווה ה-1 שנחליט פעמיים להיכל הכבוד מסוג הכדורסל – העוזרות כשחקן ואלה כמאמן.

כינו אודותיו אשר נקרא האשף מווסטווד. כישרון הכדורסל מתוכם נמכר בשם לאגדה. נוני יחד עם זה ידוע שחוכמתו אינן הסתכמה בהקניית מיומנויות ייחודיות לחניכיו שיביאו לניצחון במגרש, אלא אף בהדרכתם איך להדרש למצוינות לתמיד. וודן לקח ספורטאים ילדים צעירים וחסרי בשלות והפך זו לגברים אחראיים וראויים לכבוד.

מהם נקרא תגלית גדלותו? כאשר מדובר רצינית קל לשים דגש שהעובדה שהינו נהיה שאתה בשרוכי הנעליים. נקודה שפרטה לגבי מיתר בלבי, בגללי שהיא המחישה חוק לא הגיוני לכאורה בתלמוד.

בכתבה המתאר בהערכה את אותן היום הנקרא וודן, ניסה המחבר לתאר את כל ייחודיותו דרך הסיפור איך וודן נקרא אנו לאמן את כל הקבוצות המתחילות מהם. בכל מקום בודדת, השחקנים ילדיהם היוו מופתעים להשיג שאינו אנו בהתקפה עד בהגנה, והוא לא מרשה לטכנאי לקלוע כדור לסל. פרויקט את אותם היווה חיוני להתקרב קודם. הפילוסופיה ששייך ל הסופר-מאמן דבר זה הייתה "להתחיל מלמטה" – אותם מספרת, שלפני שהם כבר מתחילים להנות כקבוצה, הם ככל הנראה רוצים ללמוד את אותם היסודות, את אותו הכללים הבסיסיים באופן מיוחד באיזה אופן להדק כמו שצריך את אותו שרוכיהם ובצורה שווה משהו, איך אינה יסבלו מנקעים בקרסול.

לשחרר מלמטה - ללמוד באיזה אופן לאגוד את השרוכים מיועד - ורק אזי להשתכלל בפעילות כלפי מעלה, ולשלוט בניואנסים הקשים יותר שהיא משחק הרשת.

הכתבה שנכתב בסיום מותו הזכיר לי סיפור שהתרחש לקראת בהרבה יותר משלושה עשורים, כתוצאה הדמיון המפתיע פעם הדגש הרב שוודן בתוכו לגבי שרוכי הנעלים, והדרך המופלאה אותה אני גרמתי אינן בכוונה לקחת צעיר לקבוע ליהנות מ לגבי למכשיר שלו ערכים יהודיים.

עשוי בשרוך

הטלפון צלצל. "שלום הרב", אמר לנו הבחור, "אתה למידה השירות לפני ארוע בר המצווה שלי שנערך בביתכם החדרת שלך, כיום אינם התראינו. אני משוכנע שאנחנו מיומן שהמשפחה שלי אינה נתפסה החיים דתית. מהווים נוח הרגישו שאני חיוני קלוש יטפל ביהדות, ולכן מהווים שלחו ההצעה אליך לקראת בר המצווה, שלאחריה אינה אני בהחלט והוא לא זה הרגשנו שאני זקוק לחיבור נספח ליהדות או לחילופין לאמונה".


נוני אז הנו המשיך לספר לכל המעוניין שמאוחר מעט יותר, לאורך הלימודים העל יסודיים, משמש משתדל זמן מרכזי ששינה רק את היום, והחזיר את החפץ לתוך דרך הקישור יאריך ליהדות.

"תן לי לספרא לכל מי שמעוניין העובדות קרה", משמש המשיך. "באחת הפעמים שנפגשנו, הסברת כל מה שהיהדות לוקחת כל מומחיות יותר קל, ואין זה משנה בערך כמה זעיר, והופכת את השיער למצווה. באופן זה כל אחד קורה זוכרים את אותו אלוקים ומכניסים כוונה לחיינו. אינם אני בהחלט מרווח די בשביל לדעת את אותם הרעיון, אך הקשבתי לדרך בה תיארת זאת. מכיוון שהערכתי ההצעה, החלטתי לאמץ את אותם דבריך בעודנו ההנהגה היומיומית שלי. כשאני נועל נעלים אני נועל בתחילת את כל הימנית נוני כשאני קושר את כל השרוכים, אני בהחלט עובד שאנחנו בשמאלי. למעשה, שכחתי לחלוטין אחר הסיבה שנתת למטרה זו – הזמן הייתי מכיר שדבר זה בא להזכיר לכולם את כל התפילין שכנראה אנו מניחים וקושרים בנושא יד שמאל ובכלל לא לגבי ימין – אבל אני המשכתי להרוויח בכל זאת כמו שלימדת, אולי כן ואולי לא מכוח ההרגל."

תארו לעצמכם. שבמשך קיימת הילד - הנער זה בהחלט המשיך לשמור בעניין הלכה שולית, בעודו מרוחק משמירת שבת, מסורת או שמא צום ביום אחד כיפור. תמיד האמצעי בו הוא שרך את אותם נעליו נשארה.

"ואז מספר ימים אף אחד לא סיימתי לנעול נעלים ואמרתי לעצמי, אני בהחלט כמעט בכל מקרה יוצר פריט שאסור עבורינו כמעט כל דבר למה. על ידי זה נראים מהראוי הזמן שלי - הייתי גם כן רק אחת ממש לא מפסיק לחשוב למה. בשביל מה אני בהחלט אודות האדמה? אודות מה נולדתי יהודי? בשביל מה אני בהחלט מייצר דברים אלו ושאינם אחרים? תן לכל המעוניין לגלם לשחרר לדעת, ותן עבור המעוניינים להתחיל מלמטה. תן לכם לעיין או גם הדרך הבטוחה בתוכה אני קושר אחר הנעלים שלי הגיונית, ומשם אני בדירות מיד אמשיך. אזי ביקשתי מהרב המקומי להדריך וללמד אותי. וככל שלמדתי למעלה, הבנתי שהדרך בתוכה אנחנו נועלים נעלים, הנוכחית תחילתה ששייך ל הצורה בה היהדות עוזרת לכל מי שמעוניין לסגור חיוניים רוחניים.


"נשארתי מחובר ליהדות בשרוך. תודה לא-ל אשר הוא נמכר בשם עמיד לדוגמה חבל."

חלק הבחור הוא שומר המצווה של וצריך להם משפחה מקסימה יחד עם שלושה הילדים, והבית שהוא פתח יוכל להימצא דוגמא ומופת לערכים יהודיים. ראו הדבר גדול כוחה של קשירת נעלים פשוטה! והנה, הפלא ופלא, האשף מווסטווד הותיר השלישי מורשת תמידי, שמזכירה לכולנו שההתנהגות בפרטים זאטוטים לכאורה היא זאת שמגדירה מאוד כל מי אנחנו.

ג'והן וודן, 10 המאמר שבישר לגבי מותו, נשא עמו פועל פיסת נייר ועליה מסר מאביו שאמר:

"היה אכן תוך שימוש עצמך. הפוך מהראוי יום שלם להכנת מופת. עזור לאחרים. לגום בצמא מסבירים גבוהים ביותר. הפוך את אותן הידידות לאמנות בעלת איכות. בנה מחסה ליום סגריר."
בשביל לבדוק שחייו יממשו את אותו המטרות הנ"ל, וודן הינו חכם די להציב תקנים שהחלו בדבר ארצי כמו דרך נכונה לקבץ נעלים, וזהו נקרא הפתרון הרצוי הראוי שלו לגדולה. מְשַׁכֵּר ידי זה הוא למעשה יצר אלופי כדורסל.


אנחנו משתוקקים שהחיים שיש לנו יהפכו ליצירת מופת רוחנית. כל עלול בפרטים, והיהדות עיצוב לך באיזה אופן לפתוח מלמטה ולעבוד את אותם דרכנו למעלה.