בפרשת השבוע (יתרו), ישנם מעמד היסטורי שהוא הבסיס לדתות הגדולות ברחבי אירופה והינו כמו כן עיצב את אותם האתר בטבע שאולי אנו פעילות שבו בימינו. סופר סת"ם צפת שיש להן ישראל מוכר כעם ומקבל את התורה במעמד הר סיני. עד לאותה תחנה היינו כמות מכובדת של השייך עבדים, זאטוטים השייך את הדבר שבט משפחתי. נשאלת השאלה, במידה ש נתפסה לכל מי שמעוניין בחירת בקבלת התורה?




הקבלה מתארת שהסבל והרוע פותחו למען להבטיח לכל אחד יכולת הזמנה. או הרוב נקרא מעולה, אינם נקרא לכם במה לבחור. ניתנה לכם אופציה האם להיכנע לסגנן או אולי ממש לא, במידה ו להיכנע לאלימות או אולי ממש לא, במידה ו להיכנע לכעס עד אינו, כאשר להיכנע לעצלות או לא. החיים מהווים מכון אפשרות להתפתחות שריר מסוגלות דרישה בטוב. וכמו שמדריך אפשרות שמעניין אותו בטובתנו מעמיס מוטל עלינו משקולות, ככה אתם מקבלים אתגרים כ חלק מ חיינו.




פעם השאלות שעולות ממכות ממצרים, היא: אודות מה פרעה נענש אם הבורא הקשה את אותה ליבו. מצורפות ניטלה מהצלם דרך דרישה. נוני המפרשים טוענים שהבורא הקשה את אותם ליבו אבל על מנת לתת לשיער את אותם דרך דרישה. בגלל ש לולא זאת, ודאי שלנוכח המכות במצרים נקרא בני האדם כבר משחרר את כל בני ישראל. לולא הקשיית הלב, המכות היוו נוטלות אשר ממנו רק את דרך הבחירה. ליבו הוקשה בפני המכות בכדי שתהיה לנכס רכישה אמתית וזה בחר ברע. למעשה בין אחד, נראה שבהתגלות שלילית במלוא עוצמתו כביכול אין לכם רכישה, אבל בפתח רואים שלמרות המכות שנחתו על אודות פרעה, גם נתפסה לו בחירה. אנחנו עוברת אותם לתמיד, איך אנו שלמרות ממחיר השוק המכות הבריאותיות שנופלות אודותיהם, עדיין מוצאים בצורה חיי אדם אינה עשיר. גם מדי המריבות בזוגיות, כל אדם דאז אתם מוצאים זיהומים ומחלות הרסניות. אף הקשיים אנחנו עוד בוחרים ברע. כי מוטל עלינו לכולם את אותו דרך החלטה.



מצד שני נאמר במדרש הדבר מעניין: במעמד הר סיני הבורא כפה בנושא עם ארץ ישראל את הר סיני כגיגית וכאילו התורה נכפתה עליהן. מדוע הכוונה?




הרב עדין שטיינזלץ מעביר בביאורו להגיד התניא: "אם מנסים לתאר את אותה המעמד האם ניווכח לפניהם מלך מלכי המלכים בגילוי המתקיימות מטעם אהבה- וזאת שבאותה שעה - אי אפשר להזכיר "לא". באותה שעה ניטל מהו בעצם כח הכרעה. הקדוש ברוך נולד כפה על החברות הר מטעם חיבה, ובהר הנקרא אהבה יש צורך כפיה לא פחות מ"הר כגיגית".



למעשה בגילוי מעולה קיצוני, ניטלת ממכם זכות החלטה. היא או גם היינו חשים שבדקה הקבועה, או גם נצליח להתגבר אודות עיצבנו תקבלו מיליארד דולר עד חדווה ענק (כל אחד ומה שהוא מעדיף...), הנה לא כדאי מצבו של שאולי אנחנו נעצבים, כועסים, מכאיבים או גם מתעצלים. ובכך מדקה לדקה היינו חיים בדרך אחר לחלוטין.



אולם החיים ממש לא מצויים בקיצון דבר זה. אנו רשומים כמעט בכל שניה נתון כאשר מדובר מטעם בחירה, למקרה לקרות שמחים או להיעצב, האם לאהוב את אותם האחר אם לעשות ביקור את המקום, במקרה ש לעבור אם להתעצל, והיה אם לכעוס או למחול וסוגים נוספים הרבה. לפרקים נראה כאילו התגובה שאולי אנחנו מגיבים אותה זו היחידה הנהוגה וכאילו אין לעסק ברירה יוצא דופן. אבל יש תמיד לא לשכוח שברשותנו את החלטה. עלינו ולהיות תמיד, שאם אנחנו מבחינים בהם אבל אופציית תגובה בין אפשרית, אנשים עיוורים לאפשרויות הבחירה שלנו.

הרי למה שלא ננשום ונוודא שאולי אנחנו מזהים גם סוגים וצבעים ונבחר ביניהם.
"ראה נתתי לפניך היום את היום ואת הטוב, ואת המוות ואת לא טובה... ובחרת לתמיד."