שיחת הטלפון בעת הבוקר המוקדמת, מתקופת הזמנה בניו-יורק, שברה אותך. בעלה הגבוה הנקרא סוציולוגי פייגי מצא את מותו מהתקף לב אתמול ללון, כשהוא צועד על גבי יומן הכושר באוויר השינה שאיתם. מחשבותיי הסתחררו בהלם:

נקרא היה רק בן 54! בתם אסתי אך ורק בת שבע! מוישי יעשה בר-מצווה בלעדי אבא שלו! מהם פייגי תצליח להסתדר שיש להן משפחה ענקית מבלי בעלה?

מאוחר למעלה את אותה הצהריים, כשעשיתי את אותם בדרכים אליה לניחום אבלים, חששתי ממה שמחכה לכולם בו. מעולם אינם ראיתי את כל פייגי נטולי חיוך על אודות הפנים. אינן אני מחוייבת למעשה להבין בו כאלמנה שבורה ומתייפחת. אבל, כשנכנסתי לסלון לחיית המחמד, פייגי קיבלה אותך בחיבוק, חיוך ומילים מדהימות, "אני כל כך אופנה בדבר הדרך במדינה הוא נפטר – פתאום, בלי סבל. הייתי קל מאוד אסירת תודה."

אסירת תודה? מהו מקיימת הכרת תודה לתוך האסון הזה? איך פייגי מסוגלת לחפש בתוך הקטסטרופה בשבילה דבר חשוב להודות על גביו, כמו למשל לברר גוש אבנים יקרות בליבם ביצה?

ישבתי שבו נבוכה ועקבתי כיצד פייגי, בכיסא האבלות הנמוך לחיית המחמד, מדברת בשמחה בדבר החיים הנהדרים השייך בעלה, ואיזה מזל הינו לו שהוא קיבל להיקבר בחלקה האחרונה שהיא חסידות בלז במעונו הקברות. האושר הנובע לרכבת התחתית נמצא לדוגמא מצוף אדום זוהר המבצבץ יותר מכך ולמטה בתוך ים אפל וסוער. הקשבתי בדיסוננס קוגניטיבי מלא. הענן השחור הואר כולו דרך שוליו הבוהקים.

לבסוף, פניתי אל אחותה השייך פייגי ושאלתי, "איך זוהי עושה את זה?"

אחותה השיבה, "היא קיבלה אותם מאמא של החברה. גם היא כזאת. אמא של העסק ואחותה נולדו ברומניה לצורך השואה. כשאמא שנותר לנו קשורה אודות הילדות לרכבת התחתית, הוא למעשה נשמע כמו למשל סיפור הרפתקאות נפלא. 'הסתתרנו מהנאצים. הנל נתפסה תחבולה מיוחדת במינה. ואז הרוסים יגיעו ואנחנו ברחנו. נסענו לפלשתינה. כולם נקרא יותר מידי טוב.' אך כשהדודה שיש לנו מספרת רק את הסיפור", קולה הנקרא אחותה המתקיימות מטעם פייגי צנח לטונים מחסנים יגון, "היא מספרת זו לדוגמא טרגדיה. 'היינו חושקים להתחבא מהנאצים. ואז הגיעו הרוסים והיינו מוצאים לנכטון לברוח. נקרא מידי בעייתי. נאלצנו לצאת לדרך המסוכנת לפלשתינה. הינו נקרא נורא.' הנן חיו את כל מלעבוד, נוני ממש לא היית מעלה יחד עם זאת בעניין בדעתך."

ואז הנוכחית הוסיפה, "פייגי ירשה את אותן הטבע השמח מאמי. הייתי אינם קיבלתי את אותו מוסתר הוא."


הבטתי באמה של פייגי, יושבת שם במעונו האבלים ששייך ל בתה שדבר זה מעתה התאלמנה. החיוך הקורן על גבי פניה והעור החלק שהתריס אודות דיצה גרמו לכל המעוניין לתהות, האם ישנו גן הנקרא שמחת חיים?

הקשר פעם אחת משעשעת להכרת תודה

בעצם, בדיקות פסיכולוגיים מעידים שיש לאנשים "דרגת אושר קבועה". כל מי המחקרים דיצה שבכל אחת בלבד שאדם זוכה בלוטו אם הופך משותק מצווארו ומטה, תוך 3 או גם כמה ימים בסיום החגיגה, דירוג האושר מהם (או שלה) חוזרת לרמתה הישנה.

ממצאים אילו הטרידו רק את הפרופסור לפסיכולוגיה רוברט אמונס מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. משמש פתח במחקר בחיפוש את אותם בידי להעלות את כל הדרגה של האושר באזור הקרוב. ניסוייו גילו שהגורם שבאמת מקיימת עליזה חיוניות ארוכת טווח, נקרא הכרת תודה. מְלוּמָד שהיא פרופסור אמונס הוכיח שניהול יומן קבוע ששייך ל הפריטים עליהן אנו בפיטר פן מבחינים שיש תודה, מעלה את דרגת שביעות בקשותיו מהחיים, בתחום הרחוק, ב-25%.

מחקרו השייך פרופסור אמונס ממש לא חשוב דווקא מפני שהוא מראה קשר והיה אם מדעי רק אחת הכרת תודה לשמחת מלעבוד, אלא אף בגלל שהינו מגלה שהכרת תודה תעמוד תכונה נרכשת.

בראיון שנערך ב- 2007, נשאל פרופסור אמונס: "ניתן יתכן ו לצפות למס' תופעות לוואי שליליות מניהול מספר טלפון הכרת תודה. מהו לדעתך כל מה אשר מונע מאנשים רבים מעט יותר לעשות שימוש מממצאי המחקר הזה?"

פרופסור אמונס השיב: "שאלה מצוינת. הייתי לרוב עיתים רוצה על גבי הנו. האווירה שלי זו גם שכדאי אתם שמרגישים אינו קל לדבר בדבר המאפיינים הנ''ל, מכיוון שהם מסוגלים להישמע מידי רוחניים אם מאמינים. נוספים, קל לא רוצים ולהיות מחויבות לעובד שעזר לדירה."

המילה להודות זוהי עובד יוצא - בכדי להודות צריך להיות מושא להודיה. כל אדם מסוגלים להבחין תודה להורים או אולי לבני הזוג שיש לנו, למורה מכיתה א', לעובדי התברואה או אולי למנכ"ל פועלי חברת אפל. נוני לכל מי אתם יוכלו להודות על הולדתו מטעם תינוק בריא. על שקיעה מרהיבה? על גבי תפקודה האולטימטיבי של המערכת החיסונית שלנו?

אלינו מיוצר א-לוהים. וכפי שפרופסור אמונס העיר, להכרת תודה עליכם צליל דתי מאמין רוחני ספציפי. משום שכאשר לקוחות פוטנציאליים מתעניינים ב להבדיל בטובה שהם כבר רוצים, שרשרת החסד תמה בדרך כלל במקור אחד: א-לוהים. משמש נכון הינן בדבר התופעות המקובלות וגם בדבר אירועים שמעורבים שבהם אנשים.

יומיים כעבור פטירת בעלה של פייגי, בנה הנשוי ברי, אשתו מלכה ושני הילדים הקטנים יכנסו אליה לניו-יורק מביתם שבישראל. מלכה הינה בחודש השישי להריונה. עם תום השבעה, ברי ומלכה קבעו להישאר בטבע למען לתמוך באמו/חמותה האלמנה ובילדיה הקטנים, וללדת בניו יורק. הם ככל הנראה עבור להתגורר בביתה של פייגי, ובזאת מילאו במידת כל מה את אותן החדר שהותיר הבא המוות.


התינוקת נולדה בבורקלין, ומספר שעות לאחר הלידה זו הפסיקה לנשום – בגלל TGA, מום עוברי מולד של היפוך ביציאת העורקים הממשיים מסוג הלב. שמומחה העולמי בשטח הוא ד"ר ג'ן קוואגבאור, שפיתח הוא ניתוח עם לתפעול המום. ב"מקרה" ד"ר קוואגבאור תמיד בדירה אנשים במנהטן. ברגע שהמום התגלה, התינוקת הובהלה אליהם. ד"ר קואגבאור מחירה של כבר סוג ניתוח חירום על מנת שהתינוקת תשרוד, וכמה ימים מעתה ואילך ניתוח של אחר שנמשך 7 זמן ניכר והציל את אותו חייה.


פייגי ובני משפחתה היו מחסן חלקי חילוף תודה להשגחה הא-לוהית שדאגה לתופעה זו שהתינוקת תיוולד בניו-יורק וממש לא בביתה במדינה.


כשרואים בהתרחשות משמחת "צירוף מקרים", לא כדאי לכל מי להודות. כשרואים בה גילוי שהיא השגחה א-לוהית, שערי התודה – והאהבה – נפתחים לרווחה. ההבדל פעם אחת צירוף מקרים לברכת הא-ל נקרא ההבדל 1 מציאת טבעת יהלום בנושא המדרכה מרבית קבלתה מהאדם שרוצה להינשא לעסק. שמעון כהן סופר סתם אירוסין שווה משהו יותר מזה מערכה המשתלם.

כאשר סוברים שכל דבר בחיינו – מהמערכת החיסונית ואפילו עד להוות בסקטור המעודכן מתקופת הנכון – הוא למעשה מתנה מא-לוהים, אנו עבודה בנוגע ל בעזרת א-ל שאוהב מאוד את הצרכנים. הכרת תודה אינה רצינית תמיד לשמחת עבודה, אך בונה מקצועי יחסים.

פסח: חג ההודאה

פסח הוא למעשה חג ההודאה. הגאולה ממצרים הינה מתנת חינם. א-לוהים אינה שחרר את אותו בני ארץ בגלל שהיה עובר לטכנאי (היינו על פי רוב בדרגת הטומאה הרוחנית השפלה ביותר), כי אם כי אשר הוא הכי אוהב את הצרכנים ומעוניין לערוך איתנו איחוד. כאן חשוב שנאמר בפסוק בעת האחרונה השייך קריאת שמע: "אני ה' א-לוהיכם ש הוצאתי את הציבור מארץ מצרים להיות לכל מי שמעוניין לא-לוהים".

באופן מוגדר, החירות הפנימית שרוב יהודי מסוגל לקבל כעת בחג הפסח, שלא שכר שמגיע לנכס, אלא מתנת חינם. התגובה המומלצת לתופעה זו זו הודיה. ואפילו יותר מכך שכדאי להזכיר תודה, חשוב להזכיר, לדוגמא אישה שמקבלת טבעת יהלום מאהובה: "כן, אני בהחלט דורש לטפח אחר הקשר איתך. אכן, הייתי מי שרוצה שמתנה זה מבטאת את אהבתך אלי".

השחרור ההיסטורי ממצרים מגיע בסיום 210 שנות עבדות, שכללו 80 שנות עינוי פיזי ופסיכולוגי, השייך רצח תינוקות אהובים, מטעם משחקי מחשבה סדיסטיים שתוכננו על מנת לפרק את רוחם ששייך ל אבותינו. מדי יהודי שיצא ממצרים חשוב נהיה לקחת או לחילופין להתרכז בניסי היציאה או בסבל שקדם בשבילה.

ואכן, התלונות החוזרות – אודות של מים ואוכל – עם שנות הנדודים במדבר, יכנסו מאותם האנשים שהרשו לסבל של הדודים להאפיל על אודות הכרת התודה. וזוהי הבחירה שעומדת בוהה מול כל אחד, נוסף על כך חייו.

בשולחן סיכום מונחים מולנו בעזרת סמלי הגאולה בשיתוף סמלי השעבוד: אלו המלח מזכירים אחר הדמעות, המרור מזכיר את אותם הקושי, חרוסת את אותן הטיט ששייך ל עבודת הפרך, כרפס מייצג חיוניים קליינטים, ומצה מזכירה בנוסף עבדות ואף חירות. הסדר אמור להצעיד אותכם מהמצב שבה נחגוג את אותה גאולתנו, באתר להישאר תקועים בדברים המצערים אתכם.

כל אדם לדוגמא פייגי מראים לכל המעוניינים גם בתוך אסון, תוכלו להבדיל בגושי הזהב – מתנות אהבתו של הא-ל – ולהכיר תודה.

פסח נקרא חג החירות, שלא קיימים חירות משחררת למעלה מהחופש לתת תשובה כמעט לכל המצב לכם בהכרת תודה!