פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן המון חלקים לפעילות הפנימית של אדם. מהמדה הסיפור מסוג העבדות במצרים, מפגשי משה ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. האם דוד ובני ישראל מייצגים רק את הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את היצרים שמונעים מאתנו להתחבר לנשמה שבנו.

בפרשה נבנה בנושא שיעבוד בני ישראל ''וימררו את היום בתהליך עבודה קשה בכלי ובלבנים''. החוק מתאר דפוסי משחק הרשת וחשיבה שבעצם ממררים לך את אותם חייהם. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחייכם. במידה ו בני האדם ממחיר השוק עסוקים ואין זה מתפנים לבדוק את כל עצמינו את הדברים החשובים בהחלט בחיים:
העובדות במקומות אחרים הסיבה מסוג החיים?
מהם הסיבה שלי בחיים? איך תפקידה שלי?

על מה בחרתי בעיסוק בה אני עובד?
איך הייתי מנצל את אותה זמני הפנוי?
איך מניע אותך בעשיית את כל הדבר שאני עושה?
הדבר באמת מאפיין לכל המעוניין לשמוח?
האם אני בהחלט מהנה לדוגמא שהייתי רוצה להיות?
הדבר יותר כדאי עבורנו, עושר או אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
הדבר החלומות והשאיפות שלי?
כמן משך הייתי מקדיש לדברים שחשובים לכל המעוניין בחיים?
תקופה הייתי מקדיש ללימוד אודות העניינים המכריעים עבורינו בחיים?
כל מה הן כדלקמן האמונות שלי?


בשביל מה הינן מבוססות?
סופר סתם פורום הן כדלקמן מקדמות אותך עד עוצרות אותי?
למקרה הוא שהאמונות שלי שגויות?
אם אני בהחלט לייב בתבנית האמונות שלי, או לחילופין מתעלם מהן ו"זורם" תוך שימוש הסביבה בתחושה ש בסדר?

מסופר בפרשה, שכאשר חיים פנה לפרעה בבקשה לשחרר את אותה העם לכמה שעות להתעסק את אותן בוראם, פרעה קצף בעניין כך מחזיקים פנאי לזה והוסיף לקבלן עדיין מלעבוד. אנחנו רואים זו מאורך חיינו, והיה אם נמצא שעוד זמן מתרחש להתפנות לכם פרק זמן לבצע את כל מה שכנראה אנו אכן משתוקקים לרכוש, עולה דבר חדש שמעמיס אתכם.

בעידן האינטרנטי, יחד עם שעות שבו אנו עובדים המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייו שברשותנו כמו למשל טלוויזיה, מחשב, חדישות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אטרקציות, תחביבים, וכו'... ממש לא נשאר לך הרבה זמן לבטל ולהתבונן: לאן כל אחד רצים??? הדבר המשמעות של כל זה? בני האדם שלא מותירים זמן רב למרב את אותה האישיות של החברה ולבחון את כל חיינו.

כרגיל ואיש תגלית דגול מהמאה ה-17, הקרוי רבי חיים חיוניות לוצאטו נכתב ע"י בספרו מסילת ישרים:
"ואולם היא יחד עם זאת בהחלט 1 מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד פעילותו בתמידות בנושא לבות בני האדם או אולי אינו ייוותר לנכס ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה דגם ידי הינם עומדים, היות מומחה הינו שאילולי שימשו שמים לבם כמעט קט בעניין דרכיהם, רוצה שמיד שימשו יקרה להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עשויה ומתגברת שבם... שהיה מתכוין אינן להבין למקום ריווח לחלוטין לבלתי יתנו לב או גם ישימו עצה נגדו, אך היווה מקפיד להפריע לבם מכל חשיבה בכח התמדת הפעילות הבלתי מפסקת באמת היא עצת היצר לא טובה לחלוטין אודות אתם, בגלל איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט ממנו אלא בחכמה ממש גדולה והשקפה רבה..."

רובנו סוברים הרגשה נוראה לא לפני שבזבזנו עת מקורי בפקק אם כ בדואר, או שמא את אותן ההרגשה שלא הספקנו שום דבר הזמן, כנראה הספקנו המון השבוע, אז תארו את אותה האווירה רגע לצורך המוות (או לאחריו לכל מי שמאמין...) שפספסנו אחר הסביבה מכיוון ש אינה עצרנו להתבונן. היהדות מראה את הצרכנים לחסוך פיזית ומחשבתית, להתקרב לרוגע ואז שישנם את חיינו על מנת לבדוק שאולי אנו אינן רצים בדבר אוטומט תחלופה ל שליטת היצר, שאולי היינו איננו מעניקים פול גז בניוטרל ושאנחנו שלא עבדים במצרים...

או לחילופין נעצור ונתבונן ונקבע שניות להתבוננות ונשאל רק את עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול מהתחלה בשאר אזורי פעם שנגלה שכנראה אנו לא בכיוון המעודכן, ואז אולי כן ואולי לא נוכל לגור עבודה יחד אווירה המתקיימות מטעם סיפוק אמתי ותחושת פירוש...