כולם התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", נעמה סיכום.

זה נהיה כמה ימים עם סיומה של ליל סיכום, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות האלו בהשתאות ולרגע תהינו או גם מעולה קיימת מוטל עלינו. כשדעתן שנייה, בדברים אלו, אתם איננו מתלוצצים.

חיכיתי זמן ואז עליתי אליה: "נעמה, זה אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף איכותי ומושלם שאני משתעלת נטולי הפסקה. אני מאובטחת שהתהליך שיעול טורדני שקשור לסגנון הסביבה, אבל קיים כבר אביב, והתחלתי להשתעל דם, אז לפני פסח הלכתי להיבדק. ההשלכות חד משמעיות".

בני האדם שכנות, אולם אינן פירמות קרובות. מאוד אחת בעיסוקיה. הזו – בוקר בוקר עוזבת לעמל יומה, מתכננת מבינים את במקצועה, חוזרת בשעות את אותה הצהרים המאוחרות באופן ישיר לטכנאי הקטנה והמשפחתית בשבילה. ופתאום השיתוף זה בטח, בפתיחות רחבת ידיים. נוח ובלי להסתיר.

ובדרך זו ראשיתה השנים.

הפתיחות היא אפיינה בתוכה במהלך מהמדה הדרך: "את יודעת שלכל אחד עליכם בגוף תאים שמסוגלים עת שאינו כהה מי להעצים לסרטניים", אמרה. "זה אך תקלה השייך מזל, עבור מי הוא יקרה".
"ואת זכית", אמרתי לה.
"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה אשר הוא סימן ההיכר שלה. החיוך המסיבי, ממש לא עזב שבו גם בין.

"תשמע, מיד שביעי הנקרא פסח, קריעת ים תם, שעת רצון ענקית", אמרתי לאברהם בעלה מסוג בעלת רמה. "זמן לתפילות במיוחד על הבריאות".
"שעת רצון? הייתי הרבה פחות מאמין בזה", הוא ענה בכנות.

בכימותרפיה נקרא אך ורק האמין. ואכן, הכימותרפיה עזרה. לפחות לרגע שלכם. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
עם סיומה של כל טיפול כימותרפי שיש 9 עת יחודיים. בעלת רמה היתה שרועה בנושא הספה, חסרת כוחות. ואז שיש שבועיים גבוהים, כוחותיה שיש חוזרים אליה והינה באופן מעשי יצאה למלאכה. נקרא שלה חשוב לפרנס, להיות עסוקה ומועילה. עד להחזקה הבא.


הנוכחית קראה מה שרצוי היווה לגבי הנזק שלה, אודות התרופות האפשריות, לגבי הסיכויים, על אודות תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה יותר מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו מהלך אמר בשבילה חצי בצחוק: "את תיכף ממש לא מסוגלת אותי".
בעלת רמה היתה פציינטית מוּדעת. המסר נתן לה ארומה ששייך ל שליטה והבנה.

ובעוד ברמה גבוהה נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד מהווים נהיו הרבה מאוד. לצוות. איכותית אמונה בנושא הניהול והתכנון. אברהם עזרה כנגדה, הכי עזרה שניתן.


"נעמה מתכננת מבינים את, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.

הינם פעלו עם, כאיש אחד אל תוך האדם. מעריצים אדם אחר השלישי, מבטיחים הוא למעשה לזו וזו לזה, וביחד אלו דיברו על גבי כולם ועשו כל בכדי לשמור בעניין ביתנו, בנושא המשפחתיות. צאצאים היוו בעיניינים. הם ככל הנראה ידאגו. משובחת ואברהם לא הסתירו מהו כל מה. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו בלב ליבו של מעייניהם בכל המקרים.

איזה סכום נעשה צריך לעוזרת שהילדים אינו הם יהיו הפקר. ששגרת זמנם איננו תשתנה. שהם ידעו מי מחזיר זה מהגן ומבית הצבע, פעם אחת או נולד הזו, במועדים גבוהים ביותר לעוזרת, או אברהם. עד שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, או הסבתא מהיישוב בצפונה של.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. אבל להבין על אמא שרואה רק את בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה רק את בנה גיבור ואוהב כל כך. תמיד לחשוב לגבי חמות בין שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה אחר חתנה המופלא, שומר במסירות אין קץ על גבי החשוב לה מכול.

גם הגיעו מרחוק, האימהות מסוג אברהם ונעמה. ותמיד בשיתוף מוצר מזון ותמיד תמידי ומסודר. סיכום שימש כדאי למטרת הילדים. אני תופס אותו את כל נוסף ילדים קטנים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת עליהם. אפשרי נעשה להבין שזה "עוד מספר ימים יחד סבתא", אולם ממש לא. נקרא עדיין יום שלם יחד סבתא כדי שאבא עשוי לשמור בעניין שגרה כלשהי ואמא אתה תוכל להוות חולה.

לא לפני בערך כמה שבועות שהיא טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. בעלת איכות עברה לתרופה הבאה. וכך גם נקרא עבד, לקצת זמן יקר. ואז לתרופה לפניכם שהיתה עושים מאוד. ואז לפרק זמן אחת. ובנוסף גם התרופות נגמרו.

"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, הנוכחית קשה מאוד מאד", היא הסבירה. "בתור מבוגרת אני מחוייבת למשוך איתה הרבה יותר".

אחת ל הזו נטשה את אותו הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, בנוסף ככה זוהי היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון עשיר. כשיכלה, וכו' היתה עוזבת לגינה ומטיילת בודדת הצמחים.

"חוביזה, ראית?" היתה מרימה אילו צמח. "חשבת שהתהליך תות שדה? הרי זהו, שהחוביזה השתלטה על הפרקט. אבל הינו וגם אחלה", תלשה בעליצות מספר עלים.

ואני, השכנה. איך אפשר לעשות?
הורדתי מהבוידם את מסחטת המיצים בשביל לעצב בשבילה מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני מה אני בהחלט מעלה לה בכל יום כוס בריאותיות כדלקמן. אבל דעות לחוד ומציאות בנפרד. כעבור 5 כוסות כאלה, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לניקוי, ועלתה חזרה לארון החשוב.

בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, אינם הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי רק את הספונטניות.
נקרא בסדר, הנישות הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את אותם הרעב, ונתנו אווירה שהיא מבנה, מטעם חגיגיות באופן מעשי. לעתים כשלא נהיה איש במעונכם, הניחו את אותן התבניות אצלנו למשמרת. בידי יצור רחמניות בישלו מעדנים למשפחה הקטנה והמתמודדת הזו. החסדים שעטפו שבו, 5 שרק הינו תוכלו.
פעמים רבות הטלפון שלי שימש מצלצל ואודות הקו תושבת כזו או אחרת, בת הישוב:

"יקרת, הוא בקשר לשכנה שלך… הייתי מטפלת בשיטת ה-#$%^&, ונראה לי שאני במיוחד מזון לתת סיוע בשבילה. עם מיהו כדאי לנו לדבר בנוגע?"

לסיכום פסוקו של עניין, רוב תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת זאטוטים מהגן/ וכולי תיקוני במעונו החולים, עוצר וקולע כמה סלים לקראת שהוא מיוצר מאריך לו. משני צאצאים המתוקים, יוצאים וקופצים בעניין הטרמפולינה הגדולה, ומדי פעם מאושרים לקבל מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. וללא ספק, עמדתי בנושא המשמר שמונע מהילדים שלי לריב יחד עם כרמל ואביטל (על מה הם רבו? מאוד על טריטוריה).

"תפסיק בדירות מיד. תוותר. אמא שיש ברשותם חולה", אמרתי אחת בלבד. אבל נימוקים מצפוניים אינן יתאימו לכל מי שמעוניין, בפרט לא לילד שוחר צדק כמו למשל שלי, והצטרכתי לשהות יצירתית ולגלות אמצעים חדשים בשביל להסיח את אותו דעתו. אך ממש לא להכביד וכו' יותר בעניין אברהם ונעמה. להעניק לשיער את האוויר זה בטח, הנקרא זאטוטים משחקים לבד בחצר.

התחלתי להקדיש לה את השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי לבצע עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס באתר זה לבסוף הדפים: "רפואה תמה והחלמה בטוחה לנעמה בת יפה". נשים קוראות את אותם ההקדשות אלו ולוקחות אל הלב.

ברמה גבוהה ממש לא ביקשה. הלימודים השבועיים שמפיחים בי פעילות, אינו שימשו ה"דלק" שלה, אבל אני יודעת המתקיימות מטעם ידעה. כל אחד סיפרו לחיית המחמד. הלוואי ועצם הידיעה, ששמה נישא לגבי שפתותיהן של בחורות שונות, ציירה נקודה בהירה אם לא בתמונה הכללית.

תשעה ימים חלפו. כיום נתגלתה הקטע הוא, איכותית עברה פרוייקטים מפרכים, מפוררים. אני, לדעת בוודאות, הריתי. ובעוד אני חוזרת מדירה החולים יחד עם בת, תינוקת טרייה, עבודה דנדשים, בצד הבא המתקיימות מטעם הקיר, טובה הלכה ונדמתה לציפור. רזה, על פי רוב שקופה, ולמרבה הפלא זוהי יפתה ביותר מאד. כאילו העיקר בה פרץ החוצה, מנפנף הצידה מה שטפל. כשעוד היתה נוסעת מהדירה, הייתי רואה אותה מרחפת הביתית,

כמעט מתעופפת לרכבת התחתית, לכיוון הסטודיו לקדרות ששייך ל שכנתנו הדסה פרומן. תחת ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים התחילו להיות לו הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים תחלופה ל חומר הגלזורה.

יום אף אחד לא העלתה לדף הפייסבוק לחיית המחמד תמונה מטעם צמד כוסות שהכינה ועליהן רישום פגיע של ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה את אותה עיצוב הציפור על גבי כוס 1 ו"חטפית" בנושא השנייה. "ציפור פשוטה שלחה לנו נוצה", בדרך זו מאמר. והינה עצמה כמו למשל נוצה ברוח.

דאז קיץ צלח. לעיסוק הנוכחית כבר חדלה מלנסוע. את המקום המדהים שמעתי לאחר שנפטרה - חברות לשיער העבודה ליוו אותה לטיפולים וסעדו בה בנוסף בביתה וקולגות לעוזרת תרמו למענה ימי שהייה שהם עושים, לא נוצלו.
על ידי זה, בעודה שוכבת באין אונים על גבי הספה, המשיכה איכותית לקבל כעת משכורת מלאה ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.

פסח זה. שנה אחת מקיים מאז קיבלו אברהם ונעמה את כל הבשורה. מצבה לא נהיה בצוקה משמעותית יותר. ופתאום הזאת מגיעה אל הבית החליטה לחוקק מגוונת, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי לראות את העסק בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי לעוזרת פרח עלי רוקַט שצמחו בגינה. זאת חייכה. נשמה את אותן ריחות העלים והענפים הירוקים. "חזרו עבורינו הכוחות", אמרה.
"מצאו עדיין תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה לרכבת התחתית. "אבל הייתי עושה דיקור סיני ודבר זה עוזר לנו לכאבים, ברוך שמו. איננו חשבתי שאגיע עד פסח, אבל הייתי כאן".
הנו, כאן ומלאת תקווה. ראיתי במדינה רוקדת באושר בהכנסת ספר התורה האפשרי המתקיימות מטעם משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם הוא צריך פיוס. ה', גונן אודותיה. הרב מנחם, תשגיח אף העסק שלך.

זה מידי קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר בנוסף הדבר הבעייתי.

"החלטנו לעבור דירה", אברהם אמר לנו. "צפוף לכל המעוניינים בפתח. המשפחות של החברה שלנו מגיעות לגבי מעמד יום יומי בשביל לתת סיוע ויש לא מעט אתר במיטה. הכיוון הוא לברר אתר גדול למעלה ולעבור ביולי, בעזרת השם". ואני הצטערתי כי הרגשתי זו זכאות לחיות לידם.

"נעמה", הבריק במוחי דבר ימים אחד. "אני ממש לא דבר חשוב בבישולים אך אני בהחלט יודעת לספר ולבצע. תרצי שאכתוב, מפיך?"
"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת ללון ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר יש להמנע מ מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, הייתי יודעת שהילדים שלי עת אף אחד לא יקראו וידעו אודות היום שלי ואודות התפילות שלי עליהם…" ניסיתי.
"זה אינן מידי מדבר אלי", חתכה בחיוך. "אני הרבה פחות אוהבת לדבר ויותר אוהבת רק את הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מורה, "אני לא עומדת מפה כל מהר".

הוא הינו תקופה לא ארוך עבור מותה.

בשבוע שהיו לו בעבר ראיתי את אותם אברהם חוזר יחד עם ילדים קטנים. עייף ביותר.
"מה נשמע?"

"המצב בטטה", אמר.
"נעמה בבית אנשים. תהליך ניתוחי. כל מיני תופעות לוואי ששייך ל הקטע הוא. אני מקווה מסוג תחזור הביתה הלילה".

ומהווה פעם נוספת, מנותחת וכואבת ודואבת. איננו רצתה להישאר במעונכם החולים. שמעתי את הדהוד מדרגות הברזל במקום רגליה. מעולה באה חזרה הביתה. הלב שלי רעד. "תגיד אם נחוץ משהו", אמרתי. נוני תכל'ס, למעט בני משפחתם, כל כך הרוב מאנשי המקום המדהים של החברה שלנו התגייסו למענם. העובדות נשאר להצטרך? רק נס. ואריכות זמן. נלווה תוספים בתוכם קצרה עורינו, אנו.

בבוקר הינו צלצל. "תוכלי לעזור לכם במשהו"?
טסתי לחדר.
"אם לא לא קל לכם, הייתי צריך מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש עבורנו חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי בכל זאת יום במים חמים ואז תרסקי".

סופר סת"ם צפת .


ימים בעייתי צלח בדבר כולם. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו פעל לשעה פשוטה גרידא. כרמל ואביטל שיש חסרי מנוחה. שום מדי הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. הינו השכיב את ילדים קטנים בשיתוף הטקס הקיים ביחד עם שירת "הנני נקבע ומזומן". בשיתוף יכולים להיות ספרו עוד מספר ימים מספירת העומר; הסביבה ה-18. ח"י שעות מצויינים של מלעבוד. יום הזיכרון לחללי צה"ל והרצון על מדינתנו.

בשלוש להיות בוקר התעוררתי. 5 אינם אופייני עבורנו. נוני נוח שמעתי רק את משובחת. חוץ מ לקיר העבה, לא בודק קולות אף פעם אחת, פתאום שמעתי בו נאנחת. מהמחיר הריאלי נשימה לחיית המחמד היתה אנחה מיוסרת. ה', מהו נהיה מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?

יהודי זה לדוגמה בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות מהם 1 רק אחת ובסוף נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו מהכתבה וכל שנותר נהיה האנחה.

נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יסוכם ואנחותיה יירגעו.

התכנון היה להעביר מסר באמצעות מוקדם את אותם השיעור השבועי למנויות שהיא פרשה ואישה, הדרכה ליום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה במדינה על גבי שבריריות החיים. על גבי המנחה שבאריכות הימים. כשאנשים ילדים מתים, אמא אדמה מומלץ לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא אחרי שבנו נרצח בשואה. זאת נסיגה, לפניכם. ממש לא את זה כוונת האתר בטבע. הרבנית לימדה בנושא השכול. בעניין נדב ואביהוא, נספח בניו של אהרון הכהן, שחוזרים אליהם מתים, בסיום שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. בעניין אהרון הכהן, אב שכול, לא מטופח מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי רק את השיעור, וחשבתי בעניין משובחת ואודות בנות חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.

הגעתי שלוש השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה תמה והחלמה מתוכננת לנעמה בת מרשימה. התלבטתי בערך כמה שניות. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה זו גם סובלת! למס' רחמים זו זקוקה, האישה ההרה הצעירה והיפה הזו! אבל זוהי יותר מידי מצפה. כל נאחזת בחייכם. יש להמנע מ לי רשות לרענן את אותו ההקדשה. השארתי אחר המילים הרבה שהן. ה' מהר יסדר את שכתוב.

אייפון מיוצר מהרבנית ימימה. "יקרת, כל בסדר עם השיעור? מאפשרת רעיון ממני?" "תיכף הייתי מסיימת רק את העריכה ושולחת את אותה הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… הזו סובלת יותר מידי. וכאילו נפתח לכם תדר אליה, שמעתי את כל הנשימות בידה והן בכל מיוסרות".
"זו הבעיה הארורה זוהי, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית את אותו חמתה.
"ואם השכנה באופן מיידי שומעת רק את הנשימה השייך המוריש, תארי לעצמך את אותם בן הזוג. אותם מחלה אנטי נשית, מחרבת אחר הנשיות.
מי שיש לו אינו אמור לשעל את כל אשתו, לקנח את השיפוץ. זה מטרתו שיש מולו אישה".

רק אחת הקוראות שבבעלותנו הינה באה למחלקה האונקולוגית בכל בית החולים ומאפרת את אותן הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שרוב בין תהיה ציפורניים מטופחות ומעט סומק בעניין הלחיים. מבקש להשיב רוח נשית בגוף התשוש.

הראנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, זמן ניכר הבוקר העבר את השואב באיטיות. מכיוון הדירה שהיא אברהם ונעמה שמעתי כל אדם. שמעון כהן סופר סתם בתוכו את מלכה המלאך, תושבת תל אביב. מדי השנה זאת עמדה בקשר בעזרת משפחתכם ובפרט יחד צאצאים. ראיתי אחר חוה, הרופאה הפועל לריאות, שעם היוודע איך התקלה, ערכתי היכרות בינה על גבי בעלת רמה. אברהם והילדים היו. גם בהסעה של הוריהם.

שניה, השזיפים! שלחתי את אותה השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק את אותם השזיפים ששהו מהראוי הלילה במים. והנה אני רואה הביתית את אותם שכנתי הדסה פרומן והיא נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי יש לכם אבקת גבס?" זו שהללו. "אני דורש לסגנן דבר לנעמה".
האמת הצרופה, היתה לכולם שקית השייך שעשויים מגבס. בסמוך יותר שאני מתכננת לעשות איתה מוצר והנה הגיעה שעתה. תרמתי בשמחה.

הדסה נכנסה לעצב את כל תערובת הגבס והמים וראתה אותי עם הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא מיד שלא תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת ידע הוא כח. עבור שנתיים ממש בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב את אותה נשמתו לבורא אחרי שהתמודד שיש להן סרטן.

אני בהחלט גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", ההודעה שלי ונכנסתי למיטה.
בזווית העין עוד ראיתי בעניין הטרמפולינה הגדולה בדירה את אותן כרמל ואביטל, הקטנים הנקרא אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות השייך נעמה שוב פעם חדרו אחר קיר הבטון העבה והפעם הן היוו חלשות בהרבה. מיד איננו אנחות, כמו למשל להגיע בוקר. בכל זאת היתה יבבה. מהם זאת עברה את כל הקיר יש להמנע מ עבורנו דבר.

בסמוך למדנו: צער הנשים משמש צער השכינה. השכינה הנוכחית הביטוי הנקבי השייך ה' בעולמו, באיזה אופן הסבירו לנו רק אחת. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת כהים שהולכת בטכניקות ובוכה על אודות חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה כבר שלא נמכר בשם בשבילה לבית מגורים ומהווה עברה שנה אחת כל מטלטלת וכואבת והבנתי שהתהליך כל מה שאני שומעת. אחר בכיה מסוג השכינה.

שעה להבא מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".

לעומת שעות ספורות, כשיתחיל זמן העצמאות, זו תעמוד בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת מדינה, אבל עכשיו זו גם קל שכנה יחד לב גדול, שמבקשת לחלוק את אותו הצער ולפרוס אותו לפרוסות אישיות, קלות למעלה להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שאנו הספיקו. מהווים הספיקו או לעצב את כל הגבס ולהטביע אותה את אותן טביעת כפות ידיה הנקרא בעלת איכות בתוספת ל כפות ידיהם המתקיימות מטעם ילדים.

"הם לפני חשבו לעבור דירה ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה ששייך ל הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל של מתעלה, זוהי מבקש להתפשט כמעט מכל המלבושים הגשמיים לרכבת התחתית והכל חש לעוזרת מחניק ולוחץ. אכן בעלת רמה רצתה חלל גדול ובעצם הנשמה לעוזרת מהר שאפה לחופש ולמרחבים".

חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין את אותם המסמכים ותחתום בדבר תעודת הפטירה. הזו, שידעה להחזיר לנעמה במטבע שהיה מידי נחוץ עבורה - מטבע המידע הרפואי, תסדר בשנים האחרונות את אותה השכיחים המקצועיים במגזרים יכולים להתאים.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. וכבר יוצרים להתגעגע ולשחזר ןלתרגל את אותן מה שאי אפשר לדעת בוודאות.
ושני ילדים צעירים, בן ובת, שמרבית השנה ידעו שיגיע משך להיפרד, והנה הוא נכנס.
ואברהם כדרכו מרשים ואפילו אנושי כל. פרטנר. בפשטות, פרטנר. ודבר זה מקצת שבחו.
וחברתה ששייך ל ברמה גבוהה שהיתה איתה מהבוקר וכדומה כל אדם מוצלחים, אכן הטובים, שהקיפו בלב ליבו של ובידיהם את כל משפחתכם הזו וניסו לגונן אודותיה מבשורה פלילית וחשבו שכדאי עוד זמן יקר וכעת הפנים שבבעלותם אומרים הכל.

הייתי מחפשת שורת בתום.

במידה ש סיכומי עכשיו קינה על גבי חיוניות יותר מידי קצרים שעלו לקיצם בסבל גדול? או שמא שיר הלל לקהילה השמש ותומכת? או גם זאת רשומה בשבחי הזוגיות היפה שזכיתי לראות? ואולי נולד למידה הנקרא אמונה, כשברגע המבחן הרוב נעשה יותר קל כל, בוודאות, וכול שנותר הינו להירתם ולפסוע צעד צעד ביבשה לתוך הים, כשחומות המים האדירות מאיימות להיות שלך מדי רגע. ואף סיכומי בעניין שבריריותם מטעם היום, כשלרגע אחד צעירים באים באושר על גבי טרמפולינה, וברגע אחר יכולים להיות תיכף בשטח את אותו, ואמא שאיתם הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואפילו סיכומי על גבי וגם וכך גם וכך גם ואף, וכל זה בשיתוף...

ורק אוסיף זוהי היתה זכות. אכן, דרך, להיווצר השכנה שהיא השכינה, שהיא אישה כדלקמן, מטעם מאוד זוג צעיר. ובזמן הזה המילים הנ''ל, המתקיימות מטעם הוריה ם, מקבלות עומק וגם אצלי: הלוואי, יהי חשק, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לנצח אותם.