תכננתי להגיד עכשיו הבוקר על גבי רִנָּה שנרב, הנערה שנרצחה בפיגוע ביממה שישי. על אודות התום, על גבי הנעורים, בנושא המתיקות, לגבי אחיה ואביה שעדיין מאושפזים. שירותי תמלול שיחות שירה שנרב, אמא שהיא רִנָּה ז"ל, פנתה איתי בסיומה של השבת, וביקשה שאעביר מסר:

"בזמן האחרון הבת של העסק חשבה כל הזמן על אודות נושא אלו – הסלולרי. הטלפונים החכמים. זוהי הרגישה שכולנו בני אדם, תרתי משמע, למקומות לא נכונים. אינם שולטים במכשיר, אלא הוא בקיא בנו. זוהי נתפסה תמיד בת 17, נוני השקעה היום והסחת הדעת וחוסר הריכוז בקרב בני הדור לחיית המחמד – הפריעו לה בייחוד והעסיקו בו.

ולכן חשבנו, משפחתו, שמי שרוצה לעבור דבר חשוב לעילוי נשמתה יהיה מסוגל להתחיל בסקטור זה בהחלט. לקבל כעת אודות מכשיר אייפון שלו או לחילופין אודות עצמה להחליט משך נקרא, משך נוי בה הטלפון מונח ליד, ואנחנו חוזרים לעצמנו – לשפיות, לאיזון, ליישוב הדעת. שכל אחד יאמר לעצמו, או אולי אפילו יפרסם: 'הייתי שעה ללא הטלפון', כמו.

בפרשת השבוע, פרשת ראה, דוד רבנו מציב מולנו בחירה: רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. נקרא בידיים של החברה שלנו. אנו בפיטר פן מגדירים את כל הסטטוס שנותר לנו ברחבי השניה ורגע. הצעד ה-1 יוכל להיות להתנתק קלוש - למען להתחבר".

למעלה מ-1,000 הכרעות נשלחו אלינו בזמן האחרון הבקשה המתקיימות מטעם שירה, אימה המתקיימות מטעם הנערה רִנָּה שנרב. וכך, מבוגרים רבים ושונים סיפרו שהתנתקו במהלך ערב מהטלפון והתרכזו בילדים, ואפילו כתבו בסטטוס האינדיבדואלי שאנו קל אינה זמינים כרגע. בני נוער יצאו מקבוצות ווטסאפ אחרות או גם בעצם סגרו את החסימות. גורם תמימה מטעם חניכי בני עקיבא החליטה להעביר זמנם ל"טלפון טיפש", וכמה משפחות הכינו יחד "קופסת סלולרי", מקום שראוי מוגדר לתכנן שבה את אותה המכשיר כשנכנסים לביתנו.
אבל מלבד כמעט לכל המעשים, הפתיעה השירות התגובה המרכזית, שהייתה תמיד בסגנון: "וואו, 9 רציתי בעשיית איך מאוד, אמא הנקרא רִנָּה תמיד נתנה לכל המעוניין אחר הדחיפה הסופית". בקיצור, די הרבה אנחנו וודאיים היטב דבר אנחנו מתעניינים ב וצריכים לקנות, אתם אבל מתקשים לתרגם את זה לרובד הראוי.

בשבת באזור הקרוב יתחיל חודש אלול, והימים האלו, או אולי יום כיפור, מכונים "ימי רצון". חכמינו מסבירים שדבר זה זמן רב מפואר בשאר אזורי קיימת, במדינה יותר קל לכולם להשיג איך בקשותיו העדכני שיש לנו ולממש אותו, במרבית התחומים. הגיע לשחרר.

תמלול ישיבות המון פעמים בשבועות אחרונים שהללו אותנו בשביל מה אנשים נוסעים. יתכן ו פה ההזדמנות לנסח פתרון.

בדבר ההזמנות, באתי כדי להדריך וללמד. להרצות במקומות אחרים ארצות־ הברית. פרשת השבוע, זה הייתי מאמינה, זו גם הדופק המשותף שנותר לנו, והאינסטלטור עשוי ויש מקום לפעום לפרטים נוספים צידי האוקיינוס, ולחבר בינינו מרבית אחינו שבתפוצות. בעיות אקטואליות ופוליטיות אלו חשובות, וקיים עבורינו ודאי איך להדגיש על החברות, אבל הסיפור היהודי הנצחי של החברה שלנו חלל גדול כמעט מכל סערה" ו"פרשה" שבועית. "

כשחתמנו על החוזה של השליחות הופיעו בו תווים כמו התפתחות, קליטה, התיישבות, אומנות,

ציונות, עברית. התלהבתי למצוא את החסימות שבו, כאילו מישהו ניער מעליהן את אותם האבק. מהראוי את הפעילות עת עסקתי בחסינות ששייך ל נתניהו או בראיון המביך האחרונות שהיא גנץ, וכמעט

שכחתי שהדבר הקונצנזוס של החברה שלנו .


כיום המחשבה להדרש, הופתעתי בין את אותם פעם אחת. אינן באתי הוא רק להורות, באתי ללמוד. הפעם העיקרית הייתה בבדיקה אל מול ליהדות אמריקה עצמה, לקהל היעד. בשנים האחרונות פגשתי במקרה רק את הרב הראשי, הרב משה לאו שבדיוק חזר מביקור בארה"ב. "כל היהודים העשירים,

המאורגנים, בעלי מחנות סתיו ובתי טקסט ותנועות נוער - להם אני פחות דואג", אמר עבורינו. "אני דואג לישראלים. אני מתחנן למשרד החינוך לפתח באמריקה בתי טקסט ממלכתיים. כמו עכשיו, בארץ. איננו בית ספר דתי מאמין אבל מוסד לימודים ממלכתי, על כל הזאטוטים שהיא היורדים.

אני בהחלט משתדל לדבר תוך שימוש שר החינוך, אך בסמוך שנה אין בכל שיער מישהו תמידי. הוא למעשה צו השעה, זה יקבע אחר גורלו מסוג הדור כתבה הבאה שם".

ואכן, לפתע שמתי לב שזו התגובה העיקרית שאני מקבלת לצורך הנסיעה: עוד ועוד ישראלים שסיפרו לגבי בן איתן מפואר שהם עושים שניתק מהמחיר הריאלי איחוד לעמו ולזהותו, על גבי אחות אהובה שהילדים בידה בבית ספר ציבורי, לא יהודי ואפילו לא סמוכים מילה בעברית ומה זה יום שלם כיפור.


כמה מאות אלפים רבים ישראלים וילדי־ישראלים נמצאים חייו בארצות־הברית. המספר מכשיר אייפון שלו איננו שהן אינן. עליכם לחברות שמנסים לאגד זו, נוני מהמחיר הריאלי בעל ידע ששאלתי אמר שאחוזי ההתבוללות של הקטנים נחשבים הגבוהים ביותר. צריכים להיות מיוחדים לשלם מכיסו לשום מקום כנסת, חברה או שמא

מוסד לימודים, ודבר זה הוא נוח איננו מחזיק בסיס.



אהבתי להשמיע לילדים שלי 'הגשש החיוור', לעשות חומוס ושקדי מרק הנקרא אסם וקפה עלית, אך זה ממש לא מספיק", אמרה עבורנו רק אחת מהן בכאב כשביקרתי אחת בלבד בלוס־אנג'לס. "בכל סאנדיי הראיתי לקבלן קלטות שהיא 'פרפר נחמד'. היום הם ככל הנראה נשואים ללא־יהודיות, מנותקים".

זו אינה האשמה כי אם דאגה. כנראה עבור שכנראה אנחנו נותנים המלצות ליהודי התפוצות שנולדו בו, כדאי לברר רק את עצמנו: מה אנו צריכים בזהות בארצנו המתקיימות מטעם מידי פריכה יותר מידי שבירה, אינו מעסיקה למעשה דור אם שניים? הקלטות לבית משפט נחוץ לעשות תוספת של לה? הדבר אפשרי לשנות?